אני נותן אווירה אחרת, יש אצלי ריח של אוכל באוויר, חופש, שומעים אצלי את צלצול בתי הספר, את הדיבורים בין השכנים, את צעקות הירקנים ברחובות העמוסים ואת המכוניות שצופרות בלחץ לפני שההיא מגיעה. גם כן זאתי, תמיד חייבת לקבל את כל תשומת הלב. היא לא מבינה שאני קצר.
בונים עליי כל השבוע, על הבראנץ', האימון, התדלוק, המניקור, הרביצה בים והגיחות לסופר והיא שם - נושפת בעורף. בא לי לנשוף לה על הנרות.
כבר 3 שעות לפני שהיא מגיעה יש אווירת אס"ק, פתאם הכביש מתחיל להירדם וכולם מתקפלים הביתה. באופן כללי, אני ממש מתחיל להיעלב שאצלי אנשים עושים טובה שלובשים בכלל חולצה ואצלה הם מתוקתקים עם בגדים יפים. ובשביל מה? בשביל הנהגים המציקים שלה? בשביל קצת חלה עם מלח? אני מביא שניצלים, אין פה תחרות בכלל.
אני לא מבין, אף אחד כאן לא ידבר על השנ"צ שיש לי? אצלה זו לא רמה, אין איכות שינה, כי היא אוהבת שכולם יחד בבית. איפה תעשו שנ"צ עמוק כשכולם בבית? אל אם כן בא לכם שקט של קמח מפוזר במטבח, ממרח שוקולד מרוח על כריות הסלון וצעצועים טובעים באסלה. לא רמה, אמרתי.
שלא תבינו לא נכון, אני מת על משפחתיות, פשוט אצלי משפחתיות לא מחייבת קשר דם. גם חברים שיושבים בצהריים על מנת סביח ומקנחים במלבי אחר כך זו משפחתיות, רק עם טיפ. אין אצלי גינוני שולחן ולא מתחייבים על תפריט, לעומת זאת אצלה הכל ידוע מראש, כי היא מלכה ואצל המלכה יש 3 סעודות ביום.
לא מספיק היא מתלבשת לי על כמה שעות מהיום, אתם גם קוראים לי בשמה בימי ראשון. מילא היא עצלנית ולא אוהבת לעבוד, אבל אתם? בסדר "לא אישי" רק אל תשכחו שלא הגעתם הנה לכל היופי הזה ביום שבת, אלא ביום השישי.
Comments