חצילים יפים, לחים, ספוגים, טובים ומפנקים שלי.
ביס אחד קטן, שמעיף אותי בכל פעם אחורה, לימי שישי בבית לאחר הלימודים עם אימא ואבא.
ביס של ימי שישי בצהריים, עם סיר חם של מקרוני וחצילים מטוגנים, עם קערה של יוגורט עם שום קוטל חברים, כשברקע רשת ג'.
זה משהו שאני עושה הרבה לאחרונה, רדיו. יש משהו באווירה של שישי לפני כניסת השבת, עם השירים הישראלים של רשת ג'. השירים האלו מזכירים לי שעברית נוגעת בי יותר מכל שפה אחרת.
השירים האלו מחזירים אותי לשבתות בניינטיז בבית, כשאבא היה צריך לעבוד ורק שירי ארץ ישראל עברו לו טוב בתור רעשי רקע. הרדיו מזכיר שירים שכבר שכחת שאתה מכיר, השיר מתחיל להתנגן ופתאם התת מודע שלך מתחיל לשיר.
מדי פעם מתפלקת לי האופטימיות הנאיבית הזו ואני באמת תוהה, בשביל מה אנחנו חיים אם לא בשביל ההנאות הקטנות והשמחה לאיד? רדיו וחצילים הם הדברים הקטנים, שמרחיבים לי את הלב ואת התחת בכל פעם מחדש. תתרכזו בדברים הטובים שלכם וזכרו: אין דבר כזה חציל מר, יש חרא של בחירת חציל.
Comments