בלי שנבקש

היא יודעת מה היא עושה. רק שבמקרה שלה אף אחד לא מוחא כפיים כשהיא מנחיתה את הדברים כפי שהם. פשטות היום נחשבת למחמאה במקום להיות פשוט היא. היא סבלנית ועל זמנית, עם משימה אחת - ללמד אותנו ליהנות מהדברים הקטנים.

כמו לעצור מול עץ שפתאם התמלא בצבע, לקטוף עלה בדרך הביתה, להספיק להגיע לפני שקוראסון השקדים נגמר, לגלות שנשאר עוד חלב, להצליח להשתחל לחניה מדויקת, לצחוק עד שכואב, לסיים ספר, להתחיל אחד חדש, להתעורר מיקיצה טבעית, להריח את האדמה שהתאהבה בגשם הראשון, לדרוך על חול רטוב, להצליח לתפוס גל, לחלוף ליד חנויות ממוזגות בקיץ נוטף, לאכול ולהרגיש בית, לשמוע את האוטו גלידה, להתחבק בכל סוף יום, לצלול לתוך בריכה ריקה, להתקלח במים רותחים ואחר כך לרבוץ עם המגבת על המיטה.

והחלק הכי טוב בסיפור הזה - היא חוזרת ומבצעת הדרן בלי שנבקש.