לנהוג בלי רדיו זו מנגינה לאוזניים.
מזכיר נסיעה במונית, בשעות הקטנות של הלילה בדרך לשדה תעופה.
שקט, לא מדברים, אין רדיו, לא מוסיקה, רק רעש המנוע והגלגלים שזוכרים הכל.
פתאם הדרך נראת כל כך יפה, איזה פלא אתה כביש 1. היציאה הקטנה והחמודה הזו מאיילון ימינה.
תראו את מגרש החנייה של האוטובוסים, איזה יופי שלכולם יש איפה לחנות.
האווירה של חו"ל, שעוד אנחנו שם. רעש הרוכסן של התיק כשבודקים בפעם העשירית אם הדרכון בפנים. אנחת סיפוק וחצי חיוך שזהו, הכל טוב. תענוג תענוג, איך התנועה גם זורמת.
אין עלינו אין, איזה בידוק בכניסה, בצדק. מזל שהתגלחת היום. והגענו. גלגלי המזוודה מנשקים את הרצפה ולא מרפים עד המסוע, דלתות נפתחות ונסגרות, תאי מטען נטרקים והמון תודות ואיחולים שנזרקים לאוויר. חלק מנופפים, חלק מתחבקים וחלק שופכים מים.
העיקר שנסע ונחזור בשלום, לא נורא אם קצת רטוב.
לנהוג בלי רדיו זו מנגינה לאוזניים, אבל אם לא מגיעים לנתב"ג, היא יכולה להעלות דמעות בעיניים.
Comments